ביטוח בריאות

בית הדין האזורי לעבודה קבע שקופת חולים אינה חייבת לשאת בטיפולי הפריה לאשתו של מבוטח בקופה, אשר אינה מבוטחת בקופה, אינה אזרחית המדינה ואף אינה תושבת ישראל. מאת מיכל בסה (חסין), עו”ד

עב (ביה”ד האזורי לעבודה באר שבע) 1660/05 אחמד אלקרינאוי נ’ שירותי בריאות כללית, שר הבריאות, משרד הבריאות . ניתן ביום 10.1.07.

העובדות

מבוטח הגיש תביעה למתן צו עשה אשר יחייב את הנתבעים לממן את מלוא עלות טיפולי הפוריות,  הנדרשים לתובע לצורך מימוש  זכותו להורות, כאשר כולם או חלקם עתידים להתבצע באשת התובע – אשר אינה בעלת אזרחות ישראלית, אינה  תושבת  המדינה, ואף לא מבוטחת בקופת חולים ישראלית כל שהיא. התביעה הוגשה כנגד קופת החולים המבטחת את התובע, כנגד שר הבריאות וכנגד משרד הבריאות.  לטענת המבוטח, בעיית הפוריות מצויה אצלו,  אשר הינו תושב ואזרח ישראלי , ועל הקופה לממן את הטיפולים הנדרשים אף לאשתו על מנת שתהרה לו, וזאת כפי שהיא נוהגת עם בני זוג ששניהם בעלי אזרחות ישראלית. התובע טען כי מצבו המיוחד וכן נסיבותיו האישיות, לא נלקחו בחשבון ע”י הקופה וכי החלטת הנתבעים למנוע טיפול רפואי, הנדרש לו ולאשתו בכדי להקים משפחה , הינה פגומה , פסולה , מפלה,  בלתי חוקית ונגועה כמעט בכל פגם מינהלי מוכר, חורצת גורלות ופוגעת בזכויות היסוד של התובע, ובפרט בזכות להורות, שהינה זכות יסודית אנושית לה זכאי כל אדם,ההחלטה אינה עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה כנדרש בחוק היסוד . עוד טען התובע כי התנהגותם של הנתבעים נגועה בהפלייה ופוגעת בעקרון השיוויון, כי החלטת הקופה מתעלמת במופגן מהנהלים של המדינה, והיא לוקה בחוסר סבירות קיצוני, על רקע ההשלכות מרחיקות הלכת  והנזקים הכבדים הצפויים לתובע אם תיושם.

קופת החולים טענה כי על התובע ואשתו להפנות את טענותיהם כנגד משרד הפנים, לקבלת תשובות ביחס  לאשת התובע,  אשר אי תושבותה מונעת ממנה ובצדק לקבל טיפולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ”ד – 1994.  הקופה אינה חייבת במתן שירות רפואי כל שהוא לאדם אשר אינו עומד בקריטריונים הבסיסיים, באשר הוא אינו תושב  ישראל ואינו חבר בקופה. עוד טענה הקופה כי הינה גוף המתוקצב מכח החוק, והיא מחוסרת כל אמצעי גבייה עצמאיים. אין באפשרותה לגבות ממבוטחיה כספים מעבר לקבוע בחוק , ואין חולק כי המדינה (באמצעות המוסד לביטוח לאומי) אינה מתקצבת את הקופה בגין שירותים הניתנים למטופלים אשר אינם מבוטחים בה.  במידה ויקבע כי על הקופה לממן את טיפולי הפריון הניתנים לאשת התובע, אזי המדינה תצטרך להקצות תקציב ספציפי בגין מלוא עלות הטיפול באשת התובע, הענות לתובענה דנן משמעותה הפשוטה היא גזילת כספי משלם המיסים עבור טיפול באדם אשר אינו נוטל חלק במימון מנגנון חוק הבריאות, וזאת בסתירה גמורה לעקרון  “עניי עירך קודמים “. הקופה הוסיפה וטענה כי אין מדובר במניעת הזכות לבריאות, ולא בהפרת הזכות להורות, אלא רק במניעת הטבה כספית לה זכאים  מבוטחי הקופה, המשלמים מיסים כדין. בנוסף, אשת התובע, שהיא תושבת רפיח, זכאית לשירותי רפואה מטעם הרשות הפלשתינאית, הקופה נוהגת ונהגה לפי חוזר משרד הבריאות, הקובע כי כל קופה תישא בעלות טיפולי הפריון המבוצעים בגוף המטופל החבר בה.

שר הבריאות ומשרד הבריאות טענו כי על הקופה, במסגרתה מבוטח העותר, לשאת בהוצאות טיפולי ההפריה, אף אם  הם מבוצעים בגופה  של אשתו . הנוהל נשוא העתירה הינו נוהל ענייני אשר מסדיר את נושא מימון טיפולי הפוריות לבני זוג, המבוטחים בשתי קופות שונות.  אין להחיל את הנוהל כאן, מאחר ועסקינן במקרה בעל נסיבות מיוחדות- בו הבעיה הרפואית של אי הפוריות הינה בעיה של התובע, ואילו בת זוגו אינה מבוטחת. על כן,  צריכה הקופה בה מבוטח הבעל לשאת בעלות טיפולי הפוריות, אף אם הם עתידים להתבצע בגופה של אשתו . בעבר סברה המדינה אחרת,  אך בעקבות עתירה לבג”ץ הוחלט כי לאור הנסיבות המיוחדות של מקרה זה יש להעתר לבקשה.

דיון ומסקנות

בית המשפט דן בשאלה האם על הנתבעים לשאת בעלות טיפולי הפרייה לתובע ולאשתו, ככל שהם נוגעים לטיפול בגופה של האישה, לרבות כל פעולה בגוף האישה הנדרשת לשם טיפולי הפרייה?

לאחר שנבחנו טענות הצדדים, החליט בית המשפט כי דין התובענה להדחות, מאחר והקופה אינה חייבת  לשאת במימון טיפולי ההפריה בגופה של אשת התובע. כן נפסק כי אין להטיל על שר הבריאות ומשרד הבריאות כל חבות בנושא , במסגרת התובענה דנן. דבר החיקוק העיקרי  על פיו ניתן פסק הדין הינו חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ”ד –  1994. חוק זה קובע , בין היתר , את השירותים להם זכאים  מבוטחי קופות החולים השונות. הן מן החוק עצמו והן מן הפסיקה העניפה הדנה בו עולה,  כי תכליתו העיקרית של החוק הינה להבטיח את מתן שירותי הבריאות הטובים ביותר אשר ניתן לספק לתושבי המדינה, במסגרת המשאבים המוקצים לסל הבריאות . מדינת ישראל היא זו האחראית למימון שירותי הבריאות, ואילו קופות החולים מופקדות על מתן השירותים, וזאת בהתאם לסל הבריאות , אשר מפרט את שירותי הבריאות להם זכאים המבוטחים. מעיון בחוק  עולה כי אשת התובע אינה עונה לקריטריונים הקבועים בו, מאחר והיא אינה תושבת המדינה ואינה חברה בקופה. למרות האמור לעיל, הסכימה הקופה לבצע טיפולי הפרייה באשת התובע, אך בתנאי שזו תשלם את הוצאות  הטיפולים מכיסה.  מהאמור לעיל עולה כי יש לדחות את הטענה לפיה הקופה מונעת מהתובע את הזכות להורות, אשר לדידו מהווה זכות יסוד לכל דבר ועניין . גם מבלי להכריע בשאלה מהו המעמד החוקתי של זכות זו,  יש לדחות  את הטענה, מאחר וזכות זו לא הופרה בנסיבות העניין ע”י הנתבעים. גם מגירסת התובע ומהמסמכים אשר צירף לתביעה עולה, כי הנתבעים לא מנעו מהתובע ומאשתו לבצע את טיפולי ההפרייה, אלא רק נמנעה מהם ההטבה הכספית –  לה זכאים מבוטחי הקופה, תושבי מדינת ישראל, הנושאים בנטל המיסים הסוציאלי.

עוד נפסק כי עפ”י חוזר משרד הבריאות מיום 8.6.95 (סעיף 3 לחוזר), במצב בו זוג זקוק לטיפולי פוריות,  וכל אחד מבני הזוג רשום בקופת חולים אחרת,  כל קופה תישא בעלות הטיפולים המבוצעים בגוף המטופל  החבר בה.